מדירקטיבה של מזעור נזקים לדירקטיבה של מקסום התועלת

משמעותה של דירקטיבה לשלום

גרשון בסקין*

 

 

31 במאי 2004

 

באיזו מידה היעדר של תהליך שלום כלשהו הוא התוצאה הישירה של היעדר דירקטיבה  פוליטית ליצור ולבנות תהליך שלום? באיזו מידה יכול להיווצר תהליך שלום בעקבות דירקטיבה פוליטית? באיזו מידה הכישלון של תהליך אוסלו הוא תוצאה ישירה של היעדר מחויבות מלאה לתרגום שלום ישראלי-פלסטיני למהלכים מעשיים? באיזה מידה מהלכים אלה פותחו ברמת המדיניות ויושמו  בפעולות  אזרחיות, ממשלתיות וצבאיות נבעו מתוך הנחיות בונות, חיוביות וברורות?

 

נראה כי מאז המשברים שפקדו את תהליך אוסלו, אימצו ממשלות ישראל דירקטיבה שתכליתה מזעור נזקים והן לא השכילו לפתח ולהנחיל דירקטיבה של מקסום התועלת. את התועלת המדינית לישראל ניתן ל"מקסם" בנטילת היוזמה האסטרטגית להובלה של תהליך מדיני אמיץ וכן שתכליתו הגעה להסדר מדיני שמהותו הסכם שלום בין ישראל לפלסטין.

שערו בנפשכם מה יקרה אם ראש ממשלת ישראל ייזום דירקטיבה לממשלה ולצבא שיש להשקיע 100% מאמץ בהשגת שלום...

דמיינו מה יקרה אם ראש הממשלה ינחה את כל שרי הממשלה להכין בתוך 4 שבועות תכניות קונקרטיות בנות יישום מטעם השר במסגרת המנדט של משרד ליצור תהליך שלום...

מה אם באותו זמן ראש הממשלה עצמו יפקח על תכנית מלאה לתיאום בין השרים האזרחיים ובין הגופים הצבאיים צה"ל, השב"כ, המשטרה במטרה לקדם שלום עם הפלסטינים? מה יקרה אם ממשלת ישראל תחליט כי יצירת שלום היא הכיוון העיקרי של הממשלה והנחיה זו תתורגם למדיניות ולתכניות קונקרטיות של הממשלה והחברה?

 

דמיינו כי לשם איזון למשרד הביטחון, שימשיך להתכונן לקראת התרחישים הגרועים ביותר האפשריים וישמור על כוננות נגד איומים חיצוניים, יקים ראש הממשלה משרד מיניסטריון לעשיית השלום גוף ביצועי שיהיה אחראי לקידום, לתיאום וייזום של כל המאמצים הממשלתיים לקראת יצירת שלום, גוף  שיפעל בשילוב כוחות עם החברה האזרחית,למיניסטריון שלום ימונה  שר שינחה ויתאם את המאמצים הלא-ממשלתיים בכוונה לבנות גשרים ולשתף פעולה עם הצד הפלסטיני.

דמיינו כי כל המאמצים המשולבים של החברה יגויסו לקדם עשיית שלום.

 

כמה זמן ייקח להפוך על פניו את המסלול הנוכחי של האירועים? דמיינו מה יקרה אם כל הכישרון והאנרגיות במדינת ישראל יהיו מכוונים לנצח באתגר של עשיית שלום. אם למשימה יגייסו את המוחות הטובים ביותר, החושבים והיצירתיים ביותר, אם המשאבים הכספיים יופנו להשקעה ישירה בעתיד המידי (השקעה שתניב את הרווחים הגבוהים ביותר שהשקעה הניבה אי פעם), אם יופנו כל המאמצים הללו לעשיית שלום קונסטרוקטיבית שתהיה לה השפעה מידית והיא תתבטא בשיפור בחיי ישראלים, פלסטינים וכל האזור כולו...

 

יוזמות מהמגזר הפרטי יושקו וייתמכו על מנת לבנות שיתוף פעולה של השקעות וגשרים לבניית שלום. המדינה תשתמש בכל המשאבים והמנגנונים שלרשותה כדי לעודד השקעות אלה כולל תמריצים במס, ביטוח סיכון, סיוע בפיתוח ובהפניה של טכנולוגיה לקידום וליישום של תנועה יעילה של אנשים וטובין דרך הגבולות. הממשלה תשתמש בהשפעתה כדי לעבוד עם חברות ויצרנים ועם משרד התעשייה כך שאלה לא יראו בהתפתחויות איום לאינטרסים הצרים שלהם.

 

מכיוון שהשלום צריך לכלול גם תכנון תכניות, שישפיעו על בעיות חברתיות וכלכליות פנימיות, חשוב להבטיח שהטבות כלכליות יגיעו דרך השקעות אמיתיות בעשיית שלום שיכללו פיתוח ממוקד של תשתיות פיזיות הנדרשות למימושו של השלום הנדרש. הכיוון הפוליטי יכלול תכניות אופרטיביות להבטיח כי פירות השלום יורגשו אצל כל האזרחים, פלסטינים וישראלים, בהקדם האפשרי. התערבות ישירה והשקעות מהמגזר הפרטי ביוזמות אלו הן הכרחיות.

תמיכה במאמצים אלה מן האיחוד האירופי, ארה"ב וגורמים פוטנציאליים אחרים לעזרה צריכה להיכלל ביוזמות הללו. היוזמות אינן צריכות להיות מותנות או תלויות בסיוע כלכלי ישיר של הממשלות השונות. יש די הון זמין בעולם שניתן למשוך להשקעות קונקרטיות, אם התנאים והאווירה מתאימים. אין לזלזל בחשיבות של "שיווק" היוזמות לציבורים רלוונטיים ולקהילה הבין-לאומית. אולם שיווק צריך להיות בעקבות שינויים אמיתיים ולא בעקבות רעיונות וירטואליים שאינם מיתרגמים למציאות.

 

משרד החוץ צריך להיות מונחה לפתוח בקמפיין בין-לאומי לצבור תמיכה וגיבוי למדיניות החדשה של הממשלה, במקום להשקיע מאמצים רבים במלחמות תעמולה ברחבי העולם, וליצור עוד "ספינים תקשורתיים" כדי לגרום לישראל להיראות טוב (או פחות רע מהפלסטינים) בתקשורת הבין-לאומית. ישראל  תעסוק בקמפיינים בקהילה הבין-לאומית ובתקשורת הבין-לאומית למען גיוס תמיכה בדירקטיבה של שלום.

 

החברה האזרחית הפלסטינית ופוליטיקאים פלסטינים יגיבו בסקפטיות בצדק. ייקח לפלסטינים זמן לשפוט אם ההנחיות החדשות אמיתיות. בתחילת הדרך, ישראל תצטרך ליטול סיכונים כדי שהתכנית תצליח. יש צורך קריטי במעורבות של גוף שלישי, בעיקר בשלבים המוקדמים. המעורבות הישירה של מצרים וירדן תסייע במיוחד ותחזק את השלום שכבר קיים עמן. "הרביעייה" (הקוורטט) גם היא גוף חיוני לקדם את הכיוונים החדשים. דמיינו פגישה של השחקנים העיקריים שלה בירושלים שם ישראל תכריז על הצהרת כוונות לשלום עם הפלסטינים. ההצהרה תהיה אקט פורמלי של ישראל בזירה הבין-לאומית ואחריה יגיעו הצהרות של הפלסטינים ושל קברניטי הרביעייה שהן יתחייבו לעשות כל מה שבידם כדי להצליח.

 

הצעד הראשון בעקבות הצהרות המשתתפים באסיפה יהיה שחרור מלא של ערפאת מהמוקטעה אף כי לא ברור אם יקבל מיד את  הכיוון הישראלי החדש. עם הפיכת הדירקטיבה הזו למציאות, הציבור הפלסטיני והמנהיגות שלו יזכו אותו בתמיכה ציבורית רחבה. ישראל תכריז על כוונותיה לסגת מכל אזור "A" בתוך 4 שבועות. המחסומים באזור "B" גם הם יוסרו במהלך תקופה זו. עם השיפור במצב הביטחון, ישראל תסיר גם הגבלות אחרות.

יועצים מחו"ל, מצרים, ירדנים ואחרים יוזמנו על ידי הפלסטינים לסייע להם בבניית תשתיות הביטחון שלהם. הביטחון הפלסטיני והגופים הפוליטיים יעבדו בזריזות לשקם את החוק והסדר בשטחים הפלסטינים. כינוס בין-לאומי יתוכנן ויכונס בתוך 3 חודשים מהשקת התכנית לאיסוף מחדש של תרומות לשטחים הפלסטיניים. בחירות לאומיות לנשיא ולמועצה המחוקקת הפלסטינית ובחירות מקומיות לרשויות מקומיות יחולו 6 חודשים מהשקת התכנית. ישראל תכריז על כוונותיה להמשיך ביישום הנחיות השלום בשיתוף פעולה עם כל מי שייבחר באזורים הפלסטיניים.

 

מאמץ ישראלי-פלסטיני-בינ"ל יושק ויתואם על ידי מיניסטריון השלום הישראלי וגוף מקביל בצד הפלסטיני כדי לעבוד על פיתוח תרבות של שלום. מאמץ זה יתמקד בתקשורת ובחינוך, ויעסוק בפיתוח של אג'נדה חיובית ותכנית עבודה, שתתרגם את הנחיות השלום למציאות חדשה נראית לעין לכל האנשים בתוך מסגרת זמן קצרה מאוד. מאמץ זה יקבל את הקדימות הגבוהה ביותר ומשאבים כספיים משמעותיים יופנו אליו מיד.

 

האם חזון זה הוא חלום נאיבי ריק מתוכן? ייתכן, אולם עם זאת, אין להכחיש את האפשרות שהוא יכול להפוך למציאות. לכל אורך כמעט 4 השנים האחרונות של מלחמה ישראלית-פלסטינית הרוויה בסבל רב, מוות והרס, מרבית הפלסטינים והישראלים עדיין מקווים לשלום המבוסס על פתרון של שתי מדינות. מרבית הישראלים ומרבית הפלסטינים אינם מאמינים כי שלום אמיתי הוא אפשרי, משום שראו תהליך שלום נכשל, אולם התשוקה לשלום אמיתי לא פגה. התכונה העיקרית שחסרה כיום כדי שסוג זה של יוזמה יהפוך למציאות היא מנהיגות עם חזון אמיתי של שלום אמיתי שתוביל את האזור לעתיד חדש. 

 

יש צורך במדינאים דגולים לקבל החלטות שנראות על פניהן כה חסרות סיכוי להצליח. יש צורך באומץ רב, חזון ודמיון להפוך באופן דרמתי את המסלול של אירועים שליליים הנתפסים באורח כה פטאליסטי. למנהיגים מעטים מאוד הייתה השפעה משמעותית כזו על השתלשלות האירועים בזמנם, והם הצליחו ליצור, כמעט בן לילה, עתיד חדש ומבטיח לעמיהם ולעולם. מנדלה ודה-קלרק הם דוגמאות למנהיגים כאלה.

 

האם שרון וערפאת מסוגלים למשימה? נראה כי לא, אולם כל עוד שני האנשים האלה הם בעלי הכוח, אין לשלול לחלוטין את האפשרות ואין לבטל את הסיכוי. יוזמה לדירקטיבה של שלום אינה יכולה ואינה צריכה להיתפס כדו-כיוונית. אין שום סיכוי ריאלי לתלות או להתניה של הדדיות מידית. זו תבוא ככל שהיוזמה תצבור תאוצה. היוזמה חייבת לבוא מישראל. אין לצפות לתגובה חיובית מידית מן הפלסטינים ומהנהגתם; זו תבוא כאשר היוזמה תהפוך בהדרגה למציאות. את הנחיית השלום צריך לקדם בנחישות שתוביל לשינויים ניכרים בשטח, שינויים כה חיוביים ומרשימים שיעמדו בפני כל התנגדות של סרבני השלום. מדיניות  כזו דורשת שינוי של 180 מעלות מן המגמות הקיימות. זהו סוג הנחישות שראש הממשלה שרון הראה בתקופות אחרות בהיסטוריה שלו. ייתכן כי אין אף דמות בזירה הפוליטית הישראלית חוץ משרון שיש לה סיכוי טוב יותר להראות סוג זה של נחישות ליישום תכנית שכזו.

 

ד"ר גרשון בסקין הוא המנהל המשותף של מכון איפקרי מרכז ישראל/פלסטין למחקר ולמידע  http://www.ipcri.org