08:19 , 07.05.06

 
  שלחו להדפסה


 

הזמן של אולמרט
 
האזרחים שבצמתים הקריטיים יכולים להושיט יד צילום: רויטרס
 
לחצו כאן להגדיל הטקסט
דף חדש בירושלים וברמאללה

המדיניות הישראלית מובילה לתוהו ובוהו. השבעת הממשלה החדשה היא הזדמנות פז לפרוץ את החרם ולחזור לדבר
גרשון בסקין

 

הקמת הממשלה החדשה בירושלים מאפשרת לישראל לפתוח דף חדש גם אל מול הפלסטינים. אחרי עשרות שנים של סכסוך קיומי, היום מבינה ישראל כי הפתרון טמון בהקמתה של מדינה פלסטינית דמוקרטית, שתחיה לצדה בשכנות טובה.

 

הסכסוך עם הפלסטינים כבר אינו קיומי, אך הוא מכשול ענק בפני יכולתה של ישראל להגיע לשגשוג ושלווה אמיתיים. העולם כולו מבין כי המדיניות הננקטת עתה בירושלים, בוושינגטון ואפילו בבריסל תוביל למשבר הומניטארי קשה בשטחים הפלסטיניים. כבר עתה הסבל ניכר, כאשר אין לרשות כסף לשלם משכורות לכ-160 אלף עובדיה. עקב כך יתווספו יותר ממיליון איש לשורות העוני וגם הסקטור הפרטי ייפגע אנושות, עד כי לא יהיה די כסף אפילו לקנייה של מוצרי יסוד. אין ספק כי העמקת המצוקה לא תוביל לאהבת ציון בקרב הפלסטינים, וספק רב אם תביא אותם לקרוא לממשלתם לקבל את דרישותיה של ישראל להכרה.

 

רוב הציבור הפלסטיני סבור כי על ממשלת החמאס למתן את עמדותיה ולפחות לאמץ את היוזמה הסעודית, שעיקריה: הכרה בישראל ואף נורמליזציה עמה בתמורה לנסיגה מלאה לגבולות 1967 ומציאת פתרון מוסכם לבעיית הפליטים. רוב הציבור הפלסטיני היה שמח מאוד לראות את ראש הממשלה איסמעיל הנייה מתארח בלשכתו של אהוד אולמרט לשיחות על הסדר הקבע. אך גם אם הנייה וחמאס לא יתמתנו, הנשיא הפלסטיני מחמוד עבאס מגבש כבר עתה תחת סמכותו ממשל צללים, המסוגל לנהל מו"מ עם ממשלת ישראל. עבאס הגיש למדינות התורמות בקשה למימון לשכתו, הכוללת יותר מ-900 עובדים חדשים הכפופים לו ישירות. הוא מדבר בלשון מפויסת כלפי החמאס, אך פועל במרץ לגרור אליו את עיקר סמכויות השלטון. וחמאס מצידו מכיר בכך שלעבאס סמכות לנהל מו"מ עם ישראל.

 

נחישותו של אולמרט לקדם את תכנית ה"התכנסות" אינה צריכה להפריע לו להיכנס במקביל לשיחות עם הפלסטינים. הרי בסופו של דבר, הוא יכול לקדם נסיגה מכל טריטוריה פלסטינית שירצה - הפלסטינים לא יתנגדו לנסיגות משטחיהם. השאלה העומדת לפתחה של ישראל היא, האם בצד השני ישנו גורם שמסוגל לקבל לידיו את השטחים ולמשול בהם. מדיניותה הנוכחית של ירושלים - ההתעלמות מהפלסטינים, הסגרים והמצור עליהם - תבטיח כי לא יימצא פרטנר שכזה; היא מאיצה תהליך שיוביל באופן ודאי להגברת השנאה, לאנרכיה שלטונית ולתוהו ובוהו טוטאלי ברשות, ומן הסתם גם להמשך מעגל הדמים.

 

איננו יכולים להרשות לעצמנו לומר כי מה שמתרחש מעבר לחומות ולגדרות אינו מענייננו, וש"הם כבר יסתדרו לבד". כדאי גם לזכור כי אף שהגדר הולכת ונשלמת, יש די הרבה ישראלים מעבר לה - אזרחים וחיילים. אלו מהווים יעד נוח לתקיפות, שלא לדבר על הקלות הבלתי נסבלת שבה מחבלים מוצאים לעצמם חורים במעברים בדרכם לבצע פיגועים בתוך הקו הירוק. כפראפרזה לדבריו של שר הביטחון היוצא, ניתן לומר כי אם לא יהיה שקט שם - לא יהיה שקט אצלנו.

 

 

מחמוד עבאס מפציר בנו להכיר במנהיגותו. מחויבותו לדרך של אי-אלימות ראויה להכרה ישראלית. אין לדעת אם לא יהיה