שירות החדשות של Common Ground למזרח-התיכון - המזרח-התיכון
 



 

התקוות שלי ביחס לאנאפוליס

מאת גרשון בסקין

26 נובמבר 2007

ירושלים נראה שאני אחד האנשים המעטים בארץ שעוד חשים איזו תקווה של ממש ביחס לאנאפוליס. אני מודה שמבול דיווחי התקשורת השליליים על הוועידה עמעם קצת גם את האופטימיות שלי. אולי אני צריך לדבר על ועידה, בלי ה' הידיעה, שהרי נראה שההצהרה המשותפת תהיה פחות ממה שקיוויתי לו כשרק החל המשא ומתן.

בשבוע שעבר, בחסותה של קרן קונרד אדנאואר ובשותפות עם מרכז ישראל/פלסטין למחקר ולמידע שאני אחד ממנהליו, ביקרתי בוושינגטון עם משלחת משותפת של מנהיגים פוליטיים ישראלים ופלסטיניים.

עם הקבוצה שלנו נמנו ארבע חברי כנסת, שלושה מהם מקדימה מנחם בן-ששון, עמירה דותן ויוחנן פלסנר - וקולט אביטל מהעבודה, וארבעה אישים בכירים מהפתח קדורה פארס, זיאד אבו-זיאד, סהר קוואסמה ועיסא קססייה.

נסענו לוושינגטון במעין משלחת בדיקה, כדי לראות מה הממשל מתכנן ולהביע תמיכה בתהליך אנאפוליס. הבאנו לוושינגטון קבוצה של מנהיגים אחראים שהשמיעו יחד את תמיכתם בוועידה, בראש הממשלה אהוד אולמרט ובנשיא מחמוד עבאס. להלן התובנות והמסקנות שעלו מהפגישות שלנו בוושינגטון:

ישנה תחושה משותפת ועמוקה משני צידי האוקיינוס שאנאפוליס מוכרחה להצליח. הכישלון איננו אופציה, תוצאותיו יהיו הרבה יותר מדי חמורות. אנאפוליס לא תהיה פורום למשא ומתן יש לסכם הכול לפני שמגיעים לשם.

אנאפוליס היא השקה של תהליך ולא הזדמנות צילום. יש לתכנן היטב כבר עכשיו, עוד בטרם תיפתח הוועידה, את היום שלאחריה. יש להגדיר אבני דרך בתהליך, שצריך להתקדם בשלושה מסלולים מקבילים: יישום שלב א' של מפת הדרכים, פיתוח ושיפור במצב הכלכלי ומשא ומתן על נושאי הליבה. [

ארצות-הברית צריכה להעמיד צוות בדרגים הבכירים ביותר שיוביל את התהליך ויקדיש לו את כל מרצו. אפילו מזכירת מדינה המשקיעה חלק ניכר כל-כך מזמנה בתהליך אינה יכולה להקדיש לנושא האחד הזה את כל עיתותיה. הממשל הנוכחי נמנע עד כה ממינוי צוות ודמות מובילה שיעסקו בתהליך השלום באופן בלעדי - זה הזמן לשנות את המדיניות הזו.


כל מי שפגשנו בוושינגטון אמר לנו שמזכירת המדינה נהנית מתמיכה מלאה של הנשיא ויש לה הסמכות להשתמש בכובד משקלו של הנשיא.

יש להגדיר באופן ספציפי ואחיד את ההתחייבויות במסגרת מפת הדרכים. כיום ניתנת לצדדים אפשרות נרחבת מדי להתווכח על הפרשנות הניתנת להתחייבויות האלה. ארה"ב צריכה להציג מסמך שיפרט בדיוק למה מצפים בכל הנוגע להתחייבויות של שני הצדדים.

יישום שלב א' צריך להיעשות במקביל ולא בשלבים שני הצדדים צריכים לעסוק באופן מלא ביישום בו-זמני של מה שכבר התחייבו לבצע.

ארה"ב והקווארטט צריכים למלא תפקיד של פיקוח ואימות וצריכה להיות כתובת מוגדרת לתפקיד הזה. ועדה תלת-צדדית, המייצגת את מזכירת המדינה, את ראש ממשלת ישראל ואת הנשיא הפלסטיני צריכה לפעול יחד בתהליך הפיקוח והאימות.

נחוץ שינוי פרדיגמה בכל הנוגע לניהול משברים. כולם יודעים שאם וכאשר (חס וחלילה) יהיה פיגוע טרור הוא עלול לשבש את התהליך כולו, כפי שקרה בעבר. לקיצונים יש כוח וטו על היכולת שלנו לעשות שלום.

אם וכאשר יתפתחו משברים יש להתמודד איתם תוך התייעצות ובשותפות מלאה כדי לגבש את התגובות עליהם. לשני הצדדים צריכה להיות מידה שווה של אחריות ורצון פוליטי להתמודד עם כל משבר שעלול להתפתח. כאשר אנו מוצאים את עצמנו בלבם של אירועים כאלה, חיוני שהמנהיגים הישראלים והפלסטינים יפעלו יחד לתכנון ויישום התגובה.

אם הפלסטינים באמת עומדים מאחורי התחייבותם להלחם בטרור, עליהם להיות שותפים מלאים של ישראל בכל תגובה לאירועי טרור.

הפיתוח הכלכלי צריך להיות מיידי ומוחשי ברמת הרחוב. יש ליישם פרויקטים אפשריים מייד, לרבות יוזמות בתחום התשתית, הדיור, בתי-חולים, בתי-ספר ותעסוקה.

ישראל צריכה לפרק כמה שיותר מחסומים וחסימות, תוך שמירה על צרכי ביטחון אמיתיים, כדי לאפשר לפלסטינים להתקדם בפרויקטים האלה, שאת רובם יהיה צריך ליישם באזורים הנמצאים עדיין בשליטה מלאה של ישראל.

בדצמבר הקהילה הבינלאומית תתכנס בפריז כדי להציג את ההתחייבויות הפיננסיות שלה לתמיכה בהקמת המדינה הפלסטינית. ארה"ב צריכה להתחייב לתרום דולר על כל דולר שיגויס בפריז. יש לעודד את העולם הערבי (בייחוד את סעודיה) לנהוג כמותה.

מייד לאחר אנאפוליס יש ליצור קבוצות עבודה משותפות שיעבדו על נושאי הליבה. קבוצות עבודה אלו צריכות לפתח אפשרויות וחלופות לכל אחד מהנושאים ולנסח עסקות חליפין שונות.

הקווארטט צריך לפעול לחידוש קבוצות העבודה הרב-צדדיות שיעסקו בפיקוח על הנשק, פיתוח כלכלי, נושאי מים וסביבה הנוגעים לאזור. זו הדרך שבה אפשר לערב בהצלחה את הקהילה הבינלאומית ולגייס אותה לתמיכה בתהליך.

מדובר בתהליך מורכב ביותר, המלווה בסיכונים גבוהים. לאור הכישלונות הרבים בעבר קל מדי לצפות עוד כישלון. יידרשו המון אומץ, נחישות ועבודה קשה כדי להביא להצלחתו. ארה"ב צריכה לשמש מתווך יעיל.

הנשיא ומזכירת המדינה מודעים היטב לכל הנושאים האלה. הצוות האמריקני צריך להיות מוכן לעבודה על מערכת שאפשר לכנותה "מתווה בוש" לנושאי הליבה.

הנשיא בוש שנותרו לו רק עוד 14 חודשי כהונה - צריך להציג את הרעיונות שלו לישראלים ולפלסטינים זמן קצר לאחר אנאפוליס ולא לחכות עד שהמשא ומתן ייתקע.

וושינגטון אינה רגילה לשיתוף פעולה ישראלי-פלסטיני מהסוג שהדגמנו השבוע. הקבוצה שלנו אותתה שהמזרח-התיכון עוד יכול לייצר גם חדשות טובות.

זה לא יקרה מאליו. לארה"ב יש הזדמנות להוכיח שוב את מנהיגותה העולמית. וכפי שהוכיחו הישראלים והפלסטינים האמיצים האלה, השלום נמצא בהישג יד.

# # #

גרשון בסקין הוא המנכ"ל הישראלי במרכז הישראלי/פלסטיני למחקר ולמידע (www.ipcri.org). המאמר תורגם מאנגלית. הוא מופץ על-ידי שירות החדשות של סרץ' פור קומון גראונד (CGNews), ואפשר למצוא אותו ב- www.commongroundnews.org

פורסם במקור ב"ג'רוזלם פוסט" ב- 19 בנובמבר 2007, www.jpost.com
הפרסום אושר על-ידי בעלי הזכויות.