"קרש-ההצלה" הפוליטי של אולמרט: אימוץ יוזמת
השלום הסעודית
ד"ר יוסי בן ארי
17 באוגוסט 2006
נאום ראש הממשלה בכנסת בתחילת השבוע, ביטא באופן מאד מוחשי את הדרך
הצפויה ביותר להתנהלותו "ביום שאחרי". לא, אף לא אחד ציפה שהנגעים הקשים בהם לקתה
המלחמה, יגרמו לאולמרט לעמוד על בימת הכנסת ולהחזיר מרצון את המנדט שניתן לו לנהל
את המדינה. מבלי להפתיע, רוה"ם הדגיש את התפוקות החיוביות של החודש האחרון, הרעיף
מחמאות שיבח וחיבק, חיבוק דב, את כל שותפיו למאבק (צה"ל ומפקדיו; חברי הממשלה; חברי
הכנסת; הציבור הרחב), אולי בתקווה שאם כולם יישבו בסירת הצלה אחת, לאף גורם לא יהיה
אינטרס להטביע אותה. אבל, אם זו האסטרטגיה בה ינקוט אולמרט גם מעבר ליממה הראשונה
של הפסקת האש, הוא יגלוש מהר מאד במדרון פוליטי תלול וישבור את שיא מינימום אורך
הקדנציה של ממשלה מכהנת.
אולמרט עשה בתבונה משלא רמז אפילו בנאומו על תקפות תכנית התכנסות.
נכון, בכדי לעשות כך הוא צריך היה להתנהל כ"פיל בחנות חרסינה", ודאי לאחר ה"פדיחה"
שליוותה את התבטאותו בנושא בעיצומה של המלחמה. קשה להאמין שאפילו הוא עדיין אוחז
בתכנית זו כאסטרטגיה שתלווה אותו בתקופת כהונת ממשלתו. יותר מכך - לא צריכה להיות
לו שום בעיה להצהיר על נטישתה במפורש, גם משום שרוב העם התנגד לה עוד טרם תחילת
העימות בצפון (על רקע לקחי ההתנתקות), גם משום ש"ועדת אברמוביץ" זיהתה ביישום
התכנית קשיים רבים, אך בעיקר כיוון שלגיטימי לחלוטין לשנות תכנית מדינית בעקבות
מלחמה, שתוצאותיה ואחריתה עדיין רחוקים מלהיות ברורים.
אך בכדי לעשות זאת ולשרוד את קרבות הסכינאות הפנימיים שכבר התחילו,
חייב רוה"ם לנקוט מהלך ספקטקולארי שיקהה את הטעם המר שהותירה הרפתקת הצפון בציבור
לגביו. אולמרט זקוק בדחיפות להצלחה או שינוי כיוון דרמטי. תיאורטית, הוא
יכול לנקוט יוזמה במספר כיוונים:
-
כפי שציין במפורש בכנסת, לרכז מאמץ אדיר ולהביא לסיכולם הממוקד
של נסראללה וחבר מרעיו. אם כך יעשה, יזכה רוה"ם בודאי בנקודות משמעותיות בדעת
הקהל, אך אופציה זו בעייתית למדי: הקושי לייצר הזדמנות מודיעינית ומבצעית עלול
לגרור פעולה מאוחרת ללו"ז הפוליטי שלו; וגם את תצלח – הדיבידנד יהיה מיידי ויימוג
לאחר זמן קצר. כל זאת, בהתעלם מתגובות הצפויות של הארגון, העלול לפתוח מחדש את
חזית המאבק מול ישראל, בתמיכת סוריה ואיראן.
-
ייזום מהלך צבאי התקפי מול סוריה, במטרה לחזק את יכולת ההרתעה של
מדינת ישראל מול אויבת נחותה. אולם, גם אם ימצא תרוץ קלוש ליוזמה שכזו (כמו
נאומיו המתלהמים של אסד השבוע), היא תתקבל כבלתי נסבלת הן בציבוריות הישראלית
העייפה עד צוואר מעימותים אלימים (ודאי לאחר שהצפון שילם זה עתה את "חובו" למולך
המלחמה), והן בקהילה הבינלאומית, שנמתחה זה עתה עד קצה בכדי להגיע להסדרת העימות
בלבנון. כל זאת – בהתעלם מתגובתה הצפויה של איראן.
-
התמקדות בהשתתפות בקמפיין העולם החופשי מול איראן המתגרענת,
לקראת פקוע האולטימטום בסוף החודש. מהלך כזה רצוי גם רצוי, אך ראוי שיעשה באופן
דיסקרטי, בכדי לא למשוך את אש טהרן לעברנו. אם כך יעשה, לא יהיה לו ערך פוליטי
מול לועה הפעור של הציבוריות הישראלית.
-
שיבה לביצה הפלסטינית עם אנרגיות מחודשות ולפרוק תסכולים לבנונים
על ראש החמאס, הג'יהאד האסלאמי וכל מי שסביבם. הפלסטינים אולי חוששים שכך יקרה,
אך מבחינת ישראל, יהיה זה טיפשי ביותר לוותר על ההזדמנות לצאת ממשבר החודש האחרון
מבלי לבחון את ההזדמנויות שהוא יוצר (ולראייה – הירידה הדרמטית בהיקף ירי הטילים
לעבר ישראל). הציבור הישראלי אמנם ניחן ב"סבלנות", אך כשה"קסאמים" יחזרו לנחות
בשדרות ואשקלון, העייפות הגדולה תצוף והגיבוי יסתיים מהר מאד. הציבור ידרוש
אלטרנטיבה.
-
חזרה לעשייה מדינית, בניסיון לקדם הסדרים עם שכננו. אפשר לעשות
זאת בדרך של שינוי בהתייחסות לאבו מאזן ומיקוד מאמץ להגעה להסכם מהיר, שיאפשר סוף
סוף את מימוש רעיון שתי מדינות לשני עמים. אפשר גם לעשות זאת בדרך של היפוך
בהתייחסות לסוריה, והבאתה חזרה לשלחן המו"מ ממנו היא נעדרת זה כשבע שנים. אך הדרך
הנבונה והתורמת ביותר – גם אם מחייבת יתר אומץ מדיני – היא לנקוט בצעד העשוי
להפיק תשומות גם מול הדאגה המרכזית של האומה – תהליך התגרענותה של איראן השיעית.
אם תשכיל ישראל לחזור לדיון כולל מול העולם הערבי ותגיע להסדרים מול סוריה
(בשאר יירגע מיד כשישראל תנפנף ברמת הגולן), לבנון (תחתום למחרת הסכום עם דמשק,
כפי שירדן חתמה הסכם עם ישראל יום למחרת חתימת הסכמי אוסלו) והפלסטינים (יתאחדו
להסכם, אפילו דו שלבי, ובלבד שלא להישאר בודדים במערכה), היא תוכל להפיק תועלת
מכל אחד מהסכמים הבילטראליים. יותר מכך, ישראל תסייע לעצמה ביצירת חגורת
ביטחון ערבית-סונית סביבה (סוריה-ירדן-סעודיה-מצרים), כמעטה הגנה נוסף מול משטר
השיעה האיראני.
לצורך זה, ראוי שרוה"ם יעיין שוב ביוזמת השלום הסעודית-הערבית
ממרס 2002, שהתקבלה בבירות ע"י 22 מדינות הליע"ר ואושררה שוב לאחרונה. גם אם
היא זקוקה לתיקון וליטוש נוספים, יש בה פוטנציאל להסדר כולל סופי בין ישראל
ושכנותיה, לתועלת כל הצדדים. יוזמה אזורית כזו, גם אם תחייב סיוע הקהילה
הבינלאומית, עדיפה כעת על כל כינוס בשושבינות אמריקאית, כיוון שכל עוד בוש מכהן
כנשיא, מעטים הסיכויים להגעה להסדר.
מגיע לעם כל מאמץ בכדי שלא להחמיץ הזדמנות למעט שקט. אם כך יעז,
ראש הממשלה יוכל להתמודד ביתר עוצמה עם הגלים הצפויים עוד בעקבות סיום העימות
בלבנון (איום ועדות החקירה ומחאת המילואימניקים המתחילה כבר לבצבץ) ולהקהות את חיצי
הביקורת בגין חשדות לקבלת טובות הנאה ששוב מופנים לעברו על ידי התקשורת. אולמרט
יוכל לקנות את עולמו ולשמר את כיסאו כראש ממשלה הרבה מעבר למועד הרשמי של סיום
כהונת הממשלה הנוכחית.
תא"ל (מיל.) ד"ר יוסי בן ארי, מנהל משותף של היחידה האסטרטגית,
איפקר"י