13:40 , 28.08.06

 
  שלחו להדפסה


 

כישלון המדינאות
 
?????: ??? ?? ?? מלחמה מוצדקת אך מיותרת צילום: איי אף פי
 
לחצו כאן להגדיל הטקסט

היהודים מבינים רק כוח

איך זינקנו למלחמה מוצדקת אך מיותרת, האם נשקלו חלופות מקוריות - ועוד שאלות שלא יעלו בוועדות החקירה
גרשון בסקין

ועדות החקירה שיבדקו את מהלכי המלחמה, תפקוד הצבא ודרכי קבלת ההחלטות בממשלה ובקבינט ייכנסו לקרביים של מה שקרה כאן מאז 12 ביולי 2006. הדבר היחיד שלא ייבדק כלל הוא - האם היה ניתן למנוע את המלחמה ולהשיג בדרך אחרת את היעדים האסטרטגיים של ישראל, כולל החזרת החיילים החטופים, דחיקת כוחות חיזבאללה צפונה ופריסת צבא לבנון בדרום. אין כל ספק כי חיזבאללה נתן לישראל קאוזוס באלי: השגת גבול, הריגת שמונה חיילים וחטיפה של שניים נוספים וירי טילים על יישובים הם יותר מקריאת תיגר על כל מדינה ריבונית. לפיכך, זכתה ישראל בתמיכה בינלאומית די גורפת בצאתה להשיב מלחמה שערה. מיד לאחר קבלת הידיעה על ההתקפה של חיזבאללה החלו לנוע גלגלי המלחמה, ואף אחד לא עצר לרגע כדי לשאול - האם אכן אין דרך אחרת?

 

למרות שכבודנו הלאומי נרמס ברגל גסה על-ידי הקיצוניים שבאויבינו, כל מהלך מדיני-דיפלומטי עדיף על כל מהלך צבאי - אלו מילותיו של השר אבי דיכטר, ראש השב"כ לשעבר. אם כך, מדוע איש לא הציע לחפש דרך מדינית כדי להשיג את מה שהוצג על-ידי אולמרט כיעדי המלחמה? מדוע ראש הממשלה לא הרים טלפון לעמיתו הלבנוני, והציע לו להיפגש בחשאי כדי לחפש יחד דרך מוצא למשבר? אילו היה מציע דרך מדינית לסניורה, יש להניח שמנהיגים ודמויות מפתח מכל העדות בלבנון היו חוברים למהלך פנימי, שמטרתו לקצץ את כנפי חיזבאללה. בכך הייתה ישראל משיגה את יעדיה האסטרטגיים מבלי לירות אפילו פגז אחד. במקום זאת, יצאנו למלחמה מוצדקת אך מיותרת, אשר איחדה נגדנו את מרבית אזרחי לבנון חיזקה את אהדת העולם הערבי והמוסלמי לנסראללה והביאה להרג המוני של ישראלים ולבנונים ולהרס פיזי רב בשתי המדינות.

 

 

ההנהגה האזרחית הייתה צריכה להציג פנים חדשות למדיניות החוץ והביטחון, גם במחיר של ביקורת מבית והאשמות ב"כניעה לטרור" או "עדות נוספת לאובדן ההרתעה". אלא שהישראלי ומנהיגיו אפילו לא שוקלים דרך אחרת מלבד דרך הכוח, כדי לעצב ולממש יעדים אסטרטגיים. אולי אחת המסקנות המתבקשות ממלחמת לבנון השנייה היא שיש למצות עד תום דרך לא צבאית בניסיון לפתור משברים ביטחוניים ומדיניים לפני שמפעילים את כוח הזרוע.

 

 

מאז קום המדינה אנו מפעילים את כוח הזרוע נגד שכנינו, שלא קיבלו את קיומנו כאן באזור. למדנו שהעולם הערבי מבין רק את שפת הכוח ובה בעת לימדנו את עצמנו שגם אנחנו מבינים רק שפה זו. אנחנו מסרבים לראות שינויים שהתחוללו בעולם הערבי, ואפילו שקיים שלום בינינו לבין שתיים משכנותינו, לא למדנו כי במסגרת פעילות אזורית-מדינית-דיפלומטית שבה אנחנו מסתייעים בהן, קיימות אפשרויות לפתור את הסכסוכים בלי להפעיל את כוח הזרוע. ירדן ומצרים יכולות לסייע הן בסוגיה הפלסטינית והן בסוגיה הלבנונית. לשתיהן - כמו גם למדינות מרוחקות יותר באזור - יש אינטרס מובהק להכניס את לבנון וסוריה למעגל השלום האזורי. קברניטי המדינה והעם בישראל חייבים ללמוד להשתמש בכלים הרבים הנמצאים בארגז האסטרטגי שלנו - לא רק בכלי הכוח.

 

 

מאה שנות סכסוך לימדו אותנו להפעיל כוח באופן מותנה ואוטומטי לכל איום. השואה ולקחיה השרישו בנו יצר הגנתי-התקפי זק ביותר, שבלא ספק עזר לנו לשרוד ולהתגבר על איומים קיומיים בלתי אנושיים, והמלחמה האחרונה עלולה לחזק את המסר "לנצח נאכל חרב". אם כך יהיה, לצערנו, "הנבואה" רק תגשים את עצמה. חייבים לשבור את מעגל הקסמים זה. המלחמה ודרך הכוח בלבד לא יחזקו אותנו. אפילו אם ננצח בעימותים הבאים ניצחון מוחץ ונכבוש טריטוריות רחבות היקף במדינות השכנות שלנו, מה יועיל הדבר בהבטחת קיומנו לאורך ימים?

 

 

ראוי ורצוי שבתהליך הפקת לקחי מלחמת לבנון השנייה יעלו לשולחן קברניטי המדינה רעיונות פחות שגרתיים מאלה הצפויים להופיע בדו"חות ועדות החקירה. אכן - יש לחמש מחדש את צה"ל. כן - יש להתאים את תפיסת הביטחון של ישראל לשדה הקרב המודרני, גם מול צבאות וגם מול כוחות גרילה. כן - יש להסיק מסקנות אישיות הנוגעות למפקדים פחות מוצלחים ולמנהיגים לא ראויים. אך חובה גם להציג תפיסות אחרות לחלוטין - מדיניות-דיפלומטיות - כדי להתמודד עם הסכסוכים הקשים ארוכי השנים ועם האיומים הממשיים שרובצים לפתחנו, לפני שניכנס לסבב כוחני מסוכן נוסף.

 

 

ד"ר גרשון בסקין, המנהל המשותף של מכון איפקר"י - מרכז ישראל/פלסטין למחקר ולמידע

 


 

 



חזרה