הרפו מהפלסטינים בשטחים, הכו בראש בנחש בדמשק!

 

תא"ל (מיל) ד"ר יוסי בן ארי

מנהל משותף של היחידה לתכנון אסטרטגי, איפקר"י

 

יותר משהן העלו בי טרוניה על גורמי הביטחון, ארבעים וחמש הדקות מורטות העצבים אותן ביליתי למחרת הפיגוע בנתניה בהמתנה למעבר מחסום מודיעין על כביש 443, עוררו בי מחשבה דווקא על ערביי השטחים. לאחר תקופה קצרה של מציאות ביטחונית "סבירה", שאפשרה לרבים מהם לצאת לעבודה בישראל, בא פיגוע ההתאבדות בנתניה, והחזיר את הגלגל אחורה, back to square one: שוב סגר כולל על השטחים, ובעקבותיו, מניעת יכולת של אלפי משפחות להתפרנס ולנהל חיי יום-יום סבירים. חזרנו למצב ה"קלאסי" קבוצה קיצונית קטנה במחנה הפלסטיני, הופכת את חיי חלקים נרחבים באוכלוסיות שני העמים לסיוט מתמשך, אם לא לאסון של ממש.

למרות המתח הפוליטי האינטנסיבי בישראל, והטחות אשמה הדדיות לפיהן שיקולי ראשי המערכת המדינית-ביטחונית בישראל אינם נקיים מצעדים פופוליסטיים, אין מקום לבוא בטענות, לא לראש הממשלה  ואפילו לא לשר הביטחון, האחראי הישיר לנעשה בשטח. במציאות בה התארגנות של הג'יהאד האסלאמי בג'נין מתניעה מספר חוליות-מחבלים לביצוע פיגועי הרג באוכלוסייה אזרחית ישראלית, אם לא כל, כמעט כל האמצעים כשרים, בכדי לעלות על עקבות מפגעים פוטנציאליים ולמנוע אסונות דוגמת זה שהתרחש בשערי הקניון.

כך, יש למצות כל דרך בכדי לאתר את תשתיות ההתארגנות, את מעבדות ייצור האמל"ח, ואם ניתן גם את האמצעים שהוכנו עבור המחבלים המתאבדים, לא כל שכן את "הפצצות המתקתקות" עצמן. תחת איום קונקרטי שכזה, כשהחרב מתהפכת מעל ראשם של אזרחים תמימים חסרי מושג לאשר צפוי להם תוך שעות ספורות, הכול כשר: מחיפוש באישון לילה בחדרי שינה של ילדים תמימים, ועד חזרה למדיניות של סיכול ממוקד, על הרתיעה וההיסוס המוסרי שהיא תמיד מעוררת (ובלבד שהיא נעשית כאופציה אחרונה - בכדי לחסל איום מיידי, ולא כמבצע ענישה או הרתעה). מדיניות זו נכונה אפילו שבעתיים, במציאות בה גורמי הביטחון של הרשות לא נוקטים שום צעד ממשי בכדי לעשות את המלאכה בצידם. כל זאת, אפילו ועולה הדבר, לצער כולם, בדמם של אנשי הביטחון הישראלים.

אולם, שוב ושוב אנו נוכחים כי פעילותם המאומצת של שירותי הביטחון הישראלים, גם אם היא מביאה לתוצאות מעוררות השתאות, שכוחות הביטחון האמריקאים בעיראק יכולים רק להתקנא בהם, לא מאפשרת לסתום את הגולל על פעולות מחבלי הג'יהאד האסלאמי. מאחר וכל תוצאה הפחותה ממאה אחוזי הצלחה משולה לסלעו של סיזיפוס המתגלגלת מראש ההר לאחר שהצליח להביאה שמה, יש מקום לחשוב אחרת. היינו, ריצת כוחות הביטחון אחרי תשתיות ומפגעי "הג'יהאד האסלאמי" בשטחים חשובה, אך היא במידה רבה התרוצצות סביב הזנב של עצמם.

כן, זה הזמן לבחון האם באמת מפקדת הג'יהאד האסלאמי בדמשק ראויה לחסינות ממנה היא נהנית מאז ומתמיד. הגיע הזמן לפגוע בה וביושביה במישרין, ולערער בכך את המוח המתכנן, המארגן, המממן והמפעיל את מבצעי השטח הארגון. שהרי, לא יעלה על הדעת מצב בו בעוד מרבית גורמי המערכת הפלסטינית שומרים על "תהדיה", "הג'יהאד האסלאמי" ממשיך לזרוע הרג בחוצות ישראל, ונהנה, שלא בצדק, מביטחון ארגוני ואישי מוחלט. להבדיל מקודמו שקאקי, שהעז לצאת מדמשק וחוסל בפעולת סיכול במלטה, עבדאללה שלח מקפיד לשמור על עצמו. הוא ואנשיו יושבים לבטח רחוק מזירת האירועים, אך מפעילים אותה בשלט רחוק ונהנים מפירות "הצלחותיה". הייתכן?

לתקוף יעדים בסוריה?! כן, אל לנו להיבהל מכך. באופן מובהק, סוריה היא מדינה הנותנת חסות לטרור. גורמי הקהילה הבינלאומית, ובראשם ארה"ב הזהירו אותה עשרות פעמים להימנע מכך ולהוציא את מפקדות הארגונים משטחה, אך לא שעתה לקריאה.  מי שמסתובב עם חמאה על ראשו, שלא יתפלא אם היא תמס בשמש ותיזל על פניו. לא תהיה זו ספקולציה נועזת להניח, כי לולא הייתה שקועה בבוץ העיראקי, וושינגטון הייתה כבר מראה את נחת זרועה לדמשק ואף נוקטת צעדים של ממש בשטח. במציאות הנוכחית ביחסי ארה"ב - סוריה, גם אם בוש לא שש אלי קרב חדש, סביר להניח שלא יכבול את ידיה של ישראל אם תתייעץ עימו מראש, ולא ימלא זעם על שרון גם יעדכן אותו בכך רק בדיעבד (אם לא יחכך את ידיו בהנאה מרובה...). סביר להניח שגם החברות הבכירות האחרות בקהילה הבינלאומית לא תצאנה חוצץ נגד ישראל, וגם אם העניין יובא למועצת הביטחון בתמיכה ערבית-אסלאמית, ניתן להניח כי הוא יגווע בקול ענות חלושה. לא כל שכן אם מהלך כזה יבוצע לאחר פרסום דו"ח מהליס, שחקירתו את רצח חרירי ודאי לא תוציא את הצמרת הסורית נקייה ללא רבב. רקע כזה יקל עוד יותר על כל תגובה ביקורתית בינלאומית נגד ישראל.

לא, ישראל גם אינה צריכה להיות מוטרדת מ"פתיחת חזית נוספת". היא ודאי לא צריכה לשעוט בכיוון זה "בעיניים עצומות" כחלק מהרפתקנות לא אחראית של תקופת טרום בחירות, אך בנסיבות מוצדקות, אל לה לחשוש מכך: מצבה האסטרטגי הכולל של סוריה הוא כה חלש, שספק רב אם תהין להגיב כלפי ישראל באלימות ישירה. אם בשאר אסד, הנשיא המוזר של סוריה, לא יבין את הסיכון הכרוך בכך, יועציו ומקורביו ימצאו ודאי את הדרך להבהיר לו, כי פעולת תגובה כזו תביא עליו כליה מהירה. ומה אם יבחר אסד להגיב באמצעות "חזבאללה", על פי המודל שננקט על ידו לאחר תקיפת חיל האוויר בעין אל סאחב? ובכן, אל לה לישראל לראות בכך גורם מרתיע, שכן ממילא "חזבאללה" נוקט פעולות אלימות יזומות מידי פעם, גם אם ישראל לא נותנת לו כל סיבה "מוצדקת" לכך. כוננות מתאימה מול אפשרות כזו, כפי שנעשה באירועי תקיפת קו הצפון לפני כשבוע (אירוע עג'ר), תסייע במיזעור נזקים.

חובתה היחידה של מדינת ישראל, הינה מוסרית: עליה לעשות כל מאמץ בכדי להימנע מפגיעה בחפים מפשע. צריך לקוות, כי במרחב האפשרויות העומד בפניה, בין מבצע נקודתי חשאי של אחת מהיחידות המבצעיות של ה"מוסד לביון ומבצעים מיוחדים", ובין מבצע "כירורגי" של חיל האוויר, ניתן למצוא את דרך הפעולה והשיטה המתאימה שתעמוד בקריטריון קשיח זה.

ולכן, ראוי שקברניטי הביטחון הישראלים יורו להפסיק את הצעדים הסזיפיים הננקטים נגד הפלסטינים בעקבות כל פיגוע. הרוב המוחלט ביותר של האוכלוסייה הפלסטינית בשטחים הוא נקי כפיים. אל לנו לפגוע בו. יתרה מכך, האפקטיביות של סגר מהסוג הננקט כעת, כאמצעי המסייע ללחימה בטרור מאד מוגבלת. הצעד הזה מעמיד את ישראל באור מאד מגוחך, שכן הוא מתפרש כ"תגובת מותן"  אינסטינקטיבית, המעידה דווקא על חולשה: אין בארסנל שלה פתרונות יעילים יותר והיא נוקטת בו בכדי להראות עשייה כלשהי; וממילא, היא תסיר אותו תוך מספר ימים מבלי שהבעיה שלשמה הוא הוכרז באה לידי פתרון.

לסכום, במקום להציק לזנב החיה הלא רלבנטית, הכו בראש הנחש האמיתי, מה שיוכל לסייע בהקלת איום הטרור הנוכחי.