10:03 , 20.03.06

 
 

חורים במטריה האמריקנית

המסמך האסטרטגי שהפיץ הבית הלבן מעורר כמה סיבות לדאגה. האם הניסוח המתון מצביע על ריסון יתר ברגע האמת?
יוסי בן-ארי

"סקירת אסטרטגיית הביטחון הלאומי האמריקני", שהופצה ב-16 במרס על-ידי הבית הלבן, היא מסמך מחכים ועשוי לתלפיות, שוודאי משביע את רצונה של ישראל. אך עיון מעמיק בו מעורר כמה נקודות דאגה, שמומלץ לשים אליהן לב.

 

דמוקרטיזציה. המוטיב המרכזי באסטרטגיה האמריקנית הוא הצורך ליזום, לקדם ולחזק תהליכי דמוקרטיזציה בעולם. למרות האיומים שתהליך זה הצמיח בשנים האחרונות בעיראק, אפגניסטן, מצרים, ירדן, סעודיה ולאחרונה ממש כאן - ברשות הפלסטינית - משתבח בוש ורואה בו יעד מרכזי למדיניותו. במסמך שהפיץ דווקא ניכרת עירנות לקונפליקט שבין הרצון להרחיב את אחיזת הדמוקרטיה בעולם, לבין מה שנלווה לכך באזורנו - יצירת כרי צמיחה אידיאליים לטרור. אך נראה שהאמריקנים מעדיפים לתת ההזדמנות לחירות ושוויון, ולהדחיק את הסיכון הרב הכרוך בכך.

 

ספק אם האופטימיות האמריקנית, הנשענת על ניצחון הרוח הדמוקרטית על הפשיזם (גרמניה, איטליה ויפן) ועל הקומוניזם (ברית-המועצות) היא במקומה בעת בה היריב הוא טרור, המלובה ברוח דתית עזה. שביעות הרצון של הנשיא גדולה עד כדי קביעה כי "עמי אפגניסטן ועיראק החליפו משטרי עריצות בדמוקרטיות". נוכח הקטסטרופה הנמשכת בעיראק, קשה שלא לתמוה על הגדרה זו, גם אם בשתי המדינות אכן היו בחירות, הוקמו ממשלות ואושרו חוקות. קשה גם לשאוב עידוד מהמסלולים המוגדרים להמשך הפעילות האמריקנית בעיראק - בתחום המדיני, ביטחוני וכלכלי - שלוש שנים לאחר הפלישה, כיוון שאין בהם חדש של ממש.

 

הסיבות לטרור. בהדגישו כי "המלחמה בטרור היא מאבק של רעיונות, ולא קרב של דתות", עושה המסמך מאמץ ניכר לרצות את העולם האיסלאמי. גם אם גישה זו ראויה, היא מקהה את העוקץ - והרי מי שעושים שימוש בדת האיסלאם אחראים למציאות הטרור הקשה. מנגד, מדאיג לא פחות הניסיון התמים להתכחש לטענה כי מתקפת הטרור נגד האמריקנים בעיראק נגזרת מעוינות למדיניותם שם. בכך, מתעלם המסמך מהסיבה שארגון אל-קאעידה נותן לפעולותיו - עצם הנוכחות הכובשת של ארצות-הברית והמערב בכלל על אדמות ערביות. הוא כמובן גם לא מתייחס לפתרון המפורש המוצע לבעיה, דרך נטישת האזור וחזרה "הביתה".

 

איראן והנשק הבלתי קונבנציונאלי. המסמך מגדיר את איראן כאתגר הגדול ביותר שמציבה מדינה בודדת לארצות-הברית בתחום בקרת הנשק. הוא מבהיר כי וושינגטון "לא פוסלת אפשרות של שימוש בכוח לפני התרחשות מתקפות, ואפילו תיוותר אי-ודאות ביחס לזמן והמקום של מתקפת האויב... אלה העיקרון והלוגיקה של מתקפת מנע". אולם, יש במסמך נימה דקה של המעטה בערך האיום ("חשובים ככל שיהיו נושאי הגרעין, לארצות-הברית דאגות רחבות יותר הנוגעות לאיראן"), והסתייגויות מהפעלת כוח אמריקני נגדו ("ארצות-הברית לא תשתמש בכוח בכל מקרה"; "העדפתנו היא שפעולות לא מלחמתיות תצלחנה"; "נפעל באופן מונע אם יהיה הדבר חיוני"; "אסור לשום מדינה לנקוט במתקפת מנע כאמתלה לאלימות"; "המאמץ הדיפלומטי חייב להצליח, אם יש עניין להימנע מעימות").

 

גם בהגדרת "הצורך בפעולה", גורס המסמך כי "נקיטת פעולה אינה צריכה לכלול כוח צבאי", ומדגיש כי "העדפה חזקה" חייבת להינתן לדיפלומטיה בינלאומית. צריך לקוות כי בניסוח המבריק, המתייחס לבעיה מכל היבטיה, אין משום פתח להימנעות מפעולה בעת מבחן. אפשרות זו ניכרת גם בלקחים שמביא המסמך ממקרה נשק ההשמדה העיראקי: טענתו היא, כי וושינגטון חייבת ללמוד מההתנסות (הכושלת) הזו, אם תצטרך להתמודד בהצלחה עם איום אמיתי של תפוצת גרעין. שיפור מערך המודיעין הוא לקח סטנדרטי, אך הצורך להתמודד עם אי-ודאות ביחס לתוכניות כאלה, ולהביא בחשבון את משחקי השקר, ההכחשה וההונאה של דיקטטורים - עלול בהחלט להיות גורם מרסן דווקא בעת שפעולה של ממש תידרש.

 

סוריה. אחת הדרכים שקובע המסמך ללחימה בטרור בטווח הקצר היא התמודדות עם מדינות סוררות, תוך הצבעה קונקרטית על איראן וסוריה. המסמך קובע כי "על העולם לראות במשטרים אלה - אויבי החירות, הצדק והשלום - אחראים", כיוון שהם "אשמים באופן שווה (לטרוריסטים) לרצח". הנימה הרפה בה מנוסחת אמירה זו מדאיגה, שכן נרמז כאן ניסיון "להעביר אחריות" ממי שנתפסת בצדק כמנהיגת העולם המערבי, לקולקטיב כולו. תחת הגדרה מתונה שכזו - המושפעת ודאי מהמתרחש בעיראק בשלוש השנים האחרונות - ספק אם יינקטו צעדים של ממש לשינוי המצב.

 

תת-אלוף (מיל) ד"ר יוסי בן-ארי, לשעבר בכיר בקהילת המודיעין וכיום מנהל משותף של היחידה לתכנון אסטרטגי של איפקר"י, המרכז הישראלי-פלסטיני למחקר ומידע

 

 


 

 



חזרה