שירות החדשות "קומון גראונד-מזרח תיכון" - מזרח תיכון
 

23 נובמבר 2009

ירושלים- המחלוקת בין הישראלים לפלסטינים על האופן בו נעשית חלוקת המים בינם התרחבה בעקבות דו"ח שפרסם לאחרונה ארגון אמנסטי על מחסור המים הצפוי לפלסטינים. הדו"ח ביקורתי מאוד לגבי המדיניות הישראלית. מחבריו טוענים כי ישראל מונעת מהפלסטינים את חלקם בכמות המים הקיימים בנמצא. הדו"ח מציין כי הפלסטיני הממוצע משתמש רק בכרבע מכמות המים בה משתמש הישראלי הממוצע.

תגובת שני הצדדים לדו"ח הייתה צפויה לחלוטין. הישראלים מתכחשים לטענת היסוד של הדו"ח כי הם מונעים מהפלסטינים את חלקם במים כדין. משרד החוץ הישראלי פרסם הצהרה רשמית כי ישראל מילאה את התחייבויותיה עליהם חתמה בהסכמי אוסלו וספקה את כל כמות המים לה זכאים הפלסטינים.

מקורות פלסטינים, מאידך, מהללים את הדו"ח. ראש הרשות הפלסטינית למים אמר כי הדו"ח מוכיח כי גזלו מבני עמו זכות בסיסית לכל אורך שנות הכיבוש.

אולם השאלה הנשאלת היא באיזו מידה יסייע הדו"ח לאזרחים הפלסטינים שאין להם מספיק מים לכל צרכיהם? אם כי הדו"ח מציע מספר הצעות להתמודדות עם הסוגיה (כגון, הסרת ההגבלות המעכבות את חלוקת המים בגדה המערבית, תיקון היחס המועדף אליו זוכים מתנחלים והסרת הסגר על עזה) עצם העובדה כי הדו"ח מנוסח באופן כה שנוי במחלוקת מקטינה את הסיכויים כי ישראל תתייחס ברצינות להמלצותיו.

כעת לא נחוצות האשמות הדדיות אלא חשיבה קונסטרוקטיבית לגבי פתרון הבעיה. הצעדים ההכרחיים למען פתרון ארוך טווח למחסור במים בגדה המערבית ובעזה ידועים ברובם. הם כוללים שימוש חוזר במים של ערים וכפרים פלסטינים עבור חקלאות (מה שיותיר עוד מים נקיים לשימוש בייתי); הקמת מתקן הטפלה גדול בעזה כדי לספק את צרכיהם של תושבי עזה ואחד על חוף הים התיכון עבור צפון הגדה המערבית (דבר שישראל כבר הסכימה לו) ובנוסף- וזו אמנם עדייו סוגיה במחלוקת, אבל בהחלט יש להתמודד איתה- הערכה מחודשת של הקצאת המים מאקוויפר ההר, עם אפשרות להגדלת המכסות עבור הפלסטינים.

השאלה היא: מדוע פתרונות אלו אינם מגיעים לידי מעשה? חלק מהבעיה היא הוועדה המשותפת לתחום המים ( JWC)- המסגרת הפורמאלית לניהול המים באזור, שהוקמה כחלק מהסכמי אוסלו. על אף שזהו גוף ישראלי-פלסטיני מעורב, הפלסטינים מוחים על כך שהם נדרשים לקבל את אישור הועדה לכל פיתוח תשתיות, בעוד שלא זה המצב לגבי פרויקטים של פיתוח מים בישראל. הישראלים לא נדרשים להשיג את הסכמת הפלסטינים אפילו עבור פרויקטים שיש להם השלכות ישירות על אספקת המים בפלסטין. הם טוענים גם כי הישראלים מעכבים אישורים לפרויקטים נחוצים. בתגובה, פרסמו הישראלים רשימה של פרויקטים שאושרו על ידי הועדה אך לא הוצאו לפועל בידי הפלסטינים.

המכשול האמיתי ליישום הפתרונות הוא חוסר האמון ההדדי. הישראלים חוששים שאם הפלסטינים יקבלו שליטה מלאה על מים שלהם, מספר הבארות הלא חוקיים יגדל ואיכות המים באקוויפר ההר תדרדר עוד יותר. הפלסטינים רואים בפעולות הישראלים ניסיון מכוון לפגוע ברוחם ובסופו של דבר לגרשם מאדמתם.

הצעד הראשון הנדרש כדי לצאת מהמבוי הסתום הקיים כעת הוא ארגון מחודש של הוועדה כך שתהיה כלי ארגוני שישרת את צרכיהם של שני הצדדים. צעד זה יכול להיעשות בעזרת צד שלישי, תורם גדול אולי, שיהיה נוכח ויתווך בפתרון מחלוקות. יש לראות את מילוי צרכי המים של שתי החברות כמטרה אחת משותפת של ניהול המים בתחום שבין הירדן לים התיכון.

כצעד ראשון בדרך לכל פתרון יהיה על כל אחד מהצדדים להתייחס לצרכים האנושיים של האחר. פחדים קמאיים עומדים בלב הסכסוך הישראלי-פלסטיני. הם משפיעים על סוגיית המים ממש כשם שהם משפיעים על סוגיות אחרות. הדו"ח של אמנסטי, גם אם נכתב מתוך אמפטיה אמיתית לפלסטינים, לא באמת עוזר לפתור את הבעיתם. במקום זאת, מה שדרוש הוא ניסיון אמיתי לפתור את המחסור במים, הן בישראל והן ברשות הפלסטינית, בנסיון כזה, בחסותו של תורם נטרלי.על כל צד להתחייב להגיע עם רצון טוב לשם התמודדות עם הנושא הסבוך של חלוקת המים.

רובין טוויט, לשעבר פקיד בכיר ב"מועצה הבריטית", חי כיום בירושלים. במשך יותר מעשור ניהל פרויקטים ישראלים/פלסטינים משותפים בנושאי סביבה ומים בחסות מכון איפקר"י (IPCRI) מרכז ישראל-פלסטין למחקר ולמידע, www.ipcri.org בירושלים. מאמר זה נכתב עבור שרות החדשות של קומון גראונד.

###

מקור: שירות החדשות קומון גראונד, 19 בנובמבר 2009
www.commongroundnews.org
הפרסום אושר על ידי בעלי הזכויות.