שירות החדשות של Common Ground למזרח-התיכון - המזרח-התיכון


מבחן המנהיגות
מאת גרשון בסקין
15 אוקטובר 2007

ירושלים - מצב הרוח הציבורי ביחס לוועידת השלום בחסות ארה"ב שלילי למדי. מנהיגי ישראל ופלסטין מקדישים מזמנם ומרצם לצמצום הציפיות, מחשש שהפסגה לא תניב את ההסכמה הנחוצה כדי לאפשר תהליך שלום אמיתי בהמשך. ככל שאנו מתקרבים לפסגה דומה שדעת הקהל בשני הצדדים ביחס לוויתורים הנחוצים כדי להגיע להסכמה ישראלית-פלסטינית רק הולכת ומקצינה.

עמדותיה של ישראל בכל הנוגע לשאלת ירושלים ולפשרה טריטוריאלית הופכות לקשוחות יותר. העמדות הפלסטיניות בנושא הפליטים גם הן הופכות לקשוחות יותר. אלה שלושת נושאי הליבה של כל הסכם, ואם לא יימצאו פתרונות שיתקבלו על הדעת לא ניתן יהיה להתקדם אל הפתרון.

על סמך כל מה שלמדנו מתהליכי מו"מ בעבר, הסכם ישראלי-פלסטיני יצטרך להתנסח במסגרת המשולש של מה שנקרא מתווה קלינטון, ה"נון-פייפר" של טאבה והסכמי ז'נבה הבלתי-רשמיים. בתרגום למושגים שכולנו יכולים להבין, מתווה ההסכם צריך לכלול את העקרונות הבאים:

1. מימוש פתרון שתי המדינות מוכרח לכלול הכרה הדדית בזכויות הלאומיות, ההיסטוריות והפוליטיות של העם היהודי והעם הפלסטיני למדינה משלהם באיזור המכונה ישראל ופלסטין.

2. המדינה הפלסטינית תוקם על 100% משטחי הגדה המערבית בעזה, עם חילופי אדמות מוסכמים – כלומר הפלסטינים יוכלו לטעון כי הצליחו להקים את מדינתם על 22% משטח המנדט הבריטי ממערב לנהר הירדן. יתר על כן, לא יהיו שום התנחלויות ישראליות במקום בו חלה ריבונות פלסטינית.

3. ירושלים תהיה בירת ישראל ופלסטין, ותהיה חלוקה של הריבונות בעיר העתיקה. לפלסטינים תהיה שליטה בפועל בהראם אל-שאריף או הר-הבית, ולישראל תהיה שליטה בפועל על הכותל המערבי. שני הצדדים יצטרכו להגביל את ריבונותם באופן המשאיר לצד האחר זכות וטו בכל הנוגע לבנייה בעיר העתיקה, בעיקר במקומות הקדושים.

4. קהילת הפליטים תחזור בעיקר לפלסטין, אבל ישראל תצטרך להכיר בחלקה ביצירת בעיית הפליטים. ההכרה תצטרך לכלול מתכונת כלשהי של התנצלות, גם אם אין בה נטילת אחריות מלאה. הפליטים עצמם יהיו זכאים לפיצוי פיננסי על נכסים שאיבדו ועל ששים שנות סבל.

לצד העקרונות המרכזיים האלה צריכה להיות הכרה גם בנושאים הבאים:

1. משא ומתן מפורט על הסכם קבע מלא יצטרך להתחיל מייד לאחר הפסגה האמריקנית ותוטל הגבלת זמן על משכו.

2. עזה תהיה חלק מההסכם רק ברגע שהחמאס ירד מהשלטון או כאשר יקבל את שלושת התנאים הבינלאומיים להכרה בו.

3. לאחר שיושגו הסכם מסגרת או הצהרת עקרונות צריכים הצדדים לחזור ליישום כל ההתחייבויות שלהם על-פי מפת הדרכים, לרבות פירוק כל תשתיות הטרור בצד הפלסטיני ופירוק כל המאחזים הלא-חוקיים וההתנחלויות בצד הישראלי.

4. ההסכמים צריכים לכלול התחייבויות ותוכניות להפסקת ההסתה וחינוך לשלום בשני הצדדים.

5. יש לקבוע לוח זמנים ומנגנון למעקב אובייקטיבי אחר יישום ההסכמים. המנגנון צריך לכלול נוהל ליישוב מחלוקות בעזרת גישור, ולפי הצורך גם בוררות, כך שהתהליך לא ייתקע בגלל המחלוקות שייווצרו בהכרח.

האם אפשר לעשות את כל זה? השכל הישר והניסיון ההיסטורי אומרים "לא!" הסיבות לכך רבות: המנהיגים חלשים, המערכות הפוליטיות רעועות, אף צד אינו יכול להבטיח תמיכת רוב בהסכמים, ראש הממשלה אהוד אולמרט בחקירה, נושאי הליבה רגישים מדי, הציבור בשני הצדדים אינו תומך בוויתורים הנחוצים וכו'.

אין ספק שכל צד יחזיק את הקלפים שלו צמוד מאוד לחזה, ומן הסתם לא יאפשר לצד האחר לדעת עד כמה הוא מוכן באמת להתגמש. במציאות, יש מקום מועט מאוד למשא ומתן של ממש. העמדות מוכרות היטב, כך שהקווים האדומים של כל צד מוגדרים בבירור.

האם אפשר להגיע להסכם? התשובה מוכרחה להיות "כן!" יהיה הרבה יותר חכם אם צוותי המשא ומתן יניחו את כל הקלפים על השולחן, כדי שיוכלו לחשוב באופן יצירתי איך לעזור זה לזה לזכות בתמיכה ציבורית בהסכם. בהחלט ישנם דברים שמנהלי המו"מ הפלסטיניים יכולים לעשות כדי לחזק את מעמדו הציבורי של אולמרט. באותה המידה, מנהלי המו"מ הישראלים יכולים לעשות דברים רבים שיחזקו את מעמדו הציבורי של הנשיא מחמוד עבאס.

המשא ומתן יהיה הרבה יותר פורה והתוצאה הסופית תהיה הרבה יותר חיובית אם שני הצדדים ישחקו במטרה להגיע לרווח הדדי, במקום שיאמצו גישת סכום אפס של "מנצחים ומפסידים." זו לא סתם תיאוריה: זה העולם האמיתי, שבו הפסיכולוגיה הציבורית של המשא ומתן חשובה לא פחות ממהות ההסכמים.

שני המנהיגים יעשו בחוכמה אם יתעלמו לגמרי מסקרי דעת הקהל בשבועות הקרובים. עליהם להבין שמה שיעשו בתהליך המשא ומתן יעצב את דעת הקהל, ואם ייכנעו לה כעת הם יאפשרו לכוחות המתנגדים להסכם משני הצדדים לתמרן אותם. זה רגע האמת. יתכן שלא יהיו עוד רגעים כאלה בעתיד הקרוב. מובן, כי ישנם סיכונים רבים, אבל אם לא תושג הסכמה הסיכונים לשני הצדדים רבים עוד יותר. זה מבחן המנהיגות האמיתי.


###

הכותב הוא מנכ"ל שותף של מרכז ישראל-פלסטין למחקר ולמידע. המאמר תורגם מאנגלית. הוא מופץ על-ידי שירות החדשות של "קומון גראונד" (CGNews) ואפשר למצוא אותו ב- www.commongroundnews.org.

פורסם במקור ב"ג'רוזלם פוסט" ב- 8 באוקטובר 2007, www.jpost.com
הפרסום אושר על-ידי בעלי הזכויות.