מה יקרה אם הפלסטינים יפגינו בעד השלום?

מאת: גרשון בסקין  תאריך: 2007-06-12

ירושלים – לפני ארבעים שנה, לאחר שלושה שבועות של חרדה קשה ביותר להמשך קיומה של מדינת ישראל, שעט צה"ל ברחבי סיני, רמת-הגולן והגדה המערבית והפתיע לא רק את העולם כולו, אלא גם את אזרחי ישראל עצמם.

הניצחון הצבאי המדהים חידש את התקווה לשלום עם שכנינו. אך נדרשה עוד מלחמה כוללת ב- 1973 בטרם הוכרע מחסום ההתנגדות הערבית לשלום. כיום, כעבור ארבעים שנה, לאחר הסכם שלום עם ירדן ותהליך שלום שנכשל עם הפלסטינים, השלום עם שכנינו הקרובים נראה רחוק מאי-פעם.

סקר דעת קהל חדש של אפקר"י, מרכז ישראל/פלסטין למחקר ולמידע, מלמד שהפחד מהפלסטינים והחשד ביחס לשאיפותיהם ולנכונותם להיות שותפים לשלום הם המכשולים העיקריים בפני נכונות ישראלית להתקדם לקראת תהליך שלום והסכמה לוויתורים הנלווים לו.

יתכן שהפחד והחשד מציבים מכשולים קשים יותר בפני השלום מאשר הקושי להשלים עם הפשרות שישראל תידרש להן. אבל המחקר גם מלמד שהפלסטינים יכולים לשנות את עמדותיהם של הישראלים. אף על פי שטרם נערך סקר דומה בצד הפלסטיני, סביר להניח שהתוצאות תהיינה דומות בכל הנוגע לחשד שלהם כלפי הישראלים.

בסופו של דבר, הישראלים מביעים נכונות לקבל את קווי המתאר הכללים של הסדר שלום. בעיית הפליטים ובעיית ירושלים עדיין עוצרות את ההתקדמות, ובכל-זאת הרוב תומך בהסכם המבוסס על מתווה קלינטון.

למרות הנכונות הפוליטית העקרונית לפשרה, 62% מהישראלים סבורים שהפלסטינים רוצים להקים את מדינתם על כל השטח בין הירדן לים. 56% מאמינים שהפלסטינים אינם רוצים יהודים במדינה הזו. רק 33% מאמינים שהפלסטינים רוצים מדינה מעבר לקו הירוק (בחלק מהשטחים או בכולם).

רוב דומה (63%) מאמין שרק פלסטינים מעטים מאוד מוכנים להתפשר על-מנת להגיע להסכם קבע עם ישראל (לעומת 35% הסבורים כי פלסטינים רבים מוכנים לכך). מספר הישראלים המאמינים שכמעט ואין פלסטינים המוכנים לוויתורים למען השלום (30%) גדול כמעט פי ארבעה ממספרם של אלה המאמינים כי רוב הפלסטינים מוכנים לוויתורים כאלה (8%).

אילו התנהל כיום תהליך שלום, הישראלים היו מגלים קצת יותר אופטימיות. אילו התחדש המשא ומתן והיה מצטבר הרושם שהסכם קבע אפשרי, כ- 43% מהישראלים מאמינים שחלק מהפלסטינים או רובם היו יכולים להיות שותפים לשלום. ובכל-זאת, הרוב (56.2%) סבור שרק פלסטינים מעטים, או מעטים ביותר, יהיו שותפים לתהליך כזה.

תוצאות המחקר מעידות על החרדה העמוקה של הישראלים ביחס לשכניהם. כאשר נשאלו האם תהליך שלום עתידי עם הפלסטינים מעורר בהם יותר חשש או יותר תקווה, כמעט 70% השיבו שהם חוששים, לעומת 27% שהביעו תקווה. מספרם של אלה האומרים שהם חוששים מאוד עולה פי חמישה ויותר על מספרם של אלה שחשים תקווה רבה (52% ו- 10% בהתאמה).

אחת התוצאות החיוביות העולות מן המחקר היא שהישראלים מוכנים לשנות את עמדותיהם ביחס לפלסטינים, וניתן לשכנע אותם כי יש מולם שותפים לשלום המוכנים לפשרות. הנתונים מעידים באופן ברור שאם הפלסטינים ינקטו בצעדים שיעזרו לישראלים לראות בהם שותפים, תהיה לכך השפעה משמעותית על דעת הקהל הישראלית. רוב הישראלים היו מתרשמים בעיקר מחינוך לשלום בבתי-ספר ובמסגדים ומהשתתפות בהפגנות בעד השלום.

כאשר מציגים לישראלים תרחיש לפיו משרד החינוך הפלסטיני מוציא מחומר הלימודים את כל הספרים המסיתים נגד ישראל ומחליף אותם בספרים המעודדים קבלה של מדינת ישראל ומדברים על החשיבות של חיים בשלום איתה, כמעט 70% אומרים שבמצב כזה תתחזק אמונתם בנכונות הפלסטינית לוויתורים שיקדמו את השלום.

כאשר מוצג התרחיש הבא – כמה מנהיגים דתיים פלסטינים חשובים, חלקם מהחמאס, מכריזים בערבית בטלוויזיה הפלסטינית כי על-פי האיסלאם יש ליהודים זכות לחיות במולדתם ההיסטורית ומוטל על מוסלמים פלסטינים לקבל זאת – כמעט 60% מהישראלים אומרים שהדבר יחזק את אמונתם בנכונות הפלסטינית לוויתורים שיקדמו את השלום.

ובאותו הקשר, 63% מהישראלים אומרים שאילו יותר ממאה מנהיגים פלסטיניים מתחומי התרבות, האקדמיה והדת היו קוראים בגלוי לבני עמם להכיר בישראל ולעשות איתה שלום, היתה מתחזקת אמונתם שהפלסטינים מעוניים בוויתורים שיקדמו את השלום. מספר דומה אמר שהאמון בפלסטינים היה גובר אילו ערכו הפגנות המוניות הקוראות לפשרה היסטורית עם ישראל, לפתרון של שתי מדינות לשני עמים, לקץ הכיבוש ולקץ הסכסוך.

בשבוע של ה- 5 ביוני, שבו אנו מציינים 40 שנות כיבוש, פלסטינים נמרצים ונחושים עובדים יחד עם עמיתיהם הישראלים על מסע הסברה שמביע לא רק התנגדות לכיבוש, אלא גם תמיכה בשלום מלא עם ישראל על בסיס שתי מדינות לשני עמים. הצעירים האלה, שרבים מהם ישבו שנים בכלא הישראלי בגלל מאבקם בישראל, זכו לברכתם של מחמוד עבאס ושל המנהיג הפלסטיני הכלוא מרוואן ברגותי.

לראשונה מאז תחילת תהליך אוסלו יפגינו אלפי פלסטינים למען השלום. לאור המחקר של אפקר"י, קמפיין השלום הפלסטיני החדש עשוי להיות משמעותי ביותר.

חשוב להכיר בעובדה שגם הציבור הפלסטיני טרם השתכנע שיש שותף לשלום בצד הישראלי. אני מקווה שעם פרוס השנה ה- 41 לכיבוש, סוף הכיבוש אכן נראה באופק. הדרך לשלום לפנינו, והיא מחכה שאנשים משני הצדדים יעלו ויתקרבו זה אל זה.

# # #
גרשון בסקין הוא מנכ"ל שותף במרכז ישראל/פלסטין למחקר ולמידע (www.ipcri.org). המאמר תורגם מאנגלית. הוא מופץ על-ידי שירות החדשות קומון גראונד (CGNews), ואפשר למצוא אותו ב- www.commongroundnews.org

פורסם ב"ג'רוזלם פוסט" ב- 4 ביוני 2007, www.jpost.com
הפרסום אושר על-ידי בעלי הזכויות.