שירות החדשות "קומון גראונד-מזרח תיכון" - מזרח
תיכון
בדרך לשלום: יש סיכוי לשינוי בעזה
28 דצמבר 2009
ירושלים- 39 צעירים מעזה הגישו את מועמדותם
להשתתף בסדנה העוסקת בחינוך לשלום שניהל המרכז הישראלי פלסטיני למחקר ומידע
(IPCRI) בסוף השבוע האחרון בבית ספר בבית ג'אללה. צה"ל מנע את כניסתם של 35
מהם שלא זכו להצטרף ל- 70 המשתתפים האחרים – ישראלים ופלסטינים – שבילו את
סוף השבוע בדיאלוג, בשיחה, בחוסר הסכמה ובהסכמה, וגם בהכרה המשותפת שכולנו
רוצים שלום וכי השלום אפשרי.
למען האמת, צה"ל אסר על כניסתם של כל 39 המשתתפים מעזה, אבל הצלחנו להשיג
אישורי כניסה לישראל עבור ארבעה אנשים. סירובו של הצבא לתת להם להיכנס לא
היה קשור לסיבות ביטחוניות, הקצין האחראי אפילו אמר את זה. זוהי המדיניות
והצבא מוציא את המדיניות לפועל.
מהי בדיוק המדיניות ולאיזה צורך עוצבה, אתם שואלים? המדיניות היא לבודד את
עזה לחלוטין משאר העולם כדי לשכנע את אנשי עזה לפעול נגד שלטון החמאס.
המדיניות היא שמעזה אף אחד לא יוצא. נקודה. יש כמובן יוצאים מן הכלל – בעלי
צרכים הומניטאריים מיוחדים. יש גם כמה יוצאים אחרים מהכלל - בהתאם לשיקולים
מקומיים של המפקד במחסום ארז – ככה הצלחנו לאפשר לארבעה צעירים מעזה לקחת
חלק בסדנה שלנו לחינוך לשלום וככה יוצאים מעזה כחמישה אנשי עסקים כל יום.
אך עם כל היוצאים מן הכלל, יותר ממיליון וחצי עזתים כלואים בפיסת האדמה
הקטנה והצפופה הזו, ללא זכות תנועה לתוך ודרך ישראל או לתוך ודרך מצרים.
מדיניות זו אמורה לשכנע את אנשי עזה כי החמאס הוא האויב שלהם וכי עליהם
להתקומם נגדו. פרשנים בצבא ובכוחות הביטחון טוענים כי המדיניות עובדת היות
וסקרי דעת קהל מראים כי יש ירידה בתמיכת הציבור בעזה בחמאס. יכול להיות שזה
נכון - אבל ספק אם הסיבה לכך היא אכן המצור הכלכלי.
אזרחי עזה סובלים באמת. זה מה ששמענו מהארבעה שהצטרפו לסדנה שלנו. זה מה
שאני שומע שוב ושוב מעשרות חברים אחרים מרצועת עזה איתם אני מדבר באופן
יומיומי. כולם מדווחים על אותו דבר: בעוד שרוב הציבור הממוצע בעזה –
החילונים שאינם קיצונים - משלמים את המחיר על המצור, פעילי ומקורבי החמאס
הפכו לנובורישים.
הכלכלה השחורה יצרה את הצורך ליצור 'משרד לנושא מנהרות' עם מדיניות מיסוי
שלמה עבור סחורות המגיעות לתוך עזה ועבור הזמן הנדרש להעברתם. במקביל, בעלי
המפעלים, החקלאים והחנוונים שהסתמכו על סחר עם ישראל פשטו את הרגל. הציבור
הכללי בעזה, מעמד הביניים, הוכחד בידיי המדיניות שמטרתה לגרום לו להתקומם
נגד החמאס. תרחיש כזה לא יקרה.
רובם של אזרחי עזה שבורים. הם איבדו תקווה. אין להם כוחות למאבק ארוך
ומתמשך. הם חשים מנותקים מהעולם, עם נטוש – "אפילו אלוהים שכח אותנו," -
אמר לי אחד מהם. ארבעת האנשים שבאו לפגוש ישראלים נטלו סיכון אישי גדול. הם
נעצרו על ידי החמאס בדרכם החוצה ונעצרו ותושאלו בדרכם חזרה. 35 האחרים שלא
יכלו לצאת, היו מוכנים להפגין את אותו אומץ.
אמרנו לצבא: תבדקו את כולם, אם יש מישהו מהם שמהווה איום בטחוני, אל תתנו
לו לצאת. אבל המדיניות לא קשורה לביטחון, לכן הם אפילו לא נבדקו על ידי
השב"כ. אני לא מצליח להבין את ההיגיון שמנוע מצעירים מעזה להיפגש עם
ישראלים. האם הממשלה מנסה לאכוף מדיניות נגד מגמת נורמליזציה של המצב?
באופן אירוני, אני פוגש לא פעם פלסטינים בגדה המערבית שלא מוכנים לפגוש
ישראלים כי הם רואים בכך "נורמליזציה" עם האויב בעוד הכיבוש ממשיך. להם אני
אומר תמיד, "בבקשה תסבירו לי איך העובדה שלא תפגשו ישראלים תקדם את המאבק
שלכם. איך על ידי סירוב לדבר עם ישראלים תשחררו את פלסטין ותסיימו את
הכיבוש?"
אני לא מבין את זה. אני אומר להם, אם אתם רוצים לסיים את הכיבוש, לשחרר את
ארצכם ולייסד את מדינתכם לצד ישראל, לכו ותפגשו ישראלים מהליכוד ומישראל
ביתנו, אל תחרימו אותם – בזה אין כל הגיון. ועל כן אני אומר לממשלה: אם
אנחנו רוצים לשנות את הממשל בעזה מבלי לכבוש אותה מחדש, עלינו ליצור שינוי
בליבם ובמוחם של אנשי עזה.
אחד המשתפים הצעירים מעזה אמר: "אבא שלי, שעבד בישראל, אמר לי שהוא הכיר
הרבה ישראלים שרוצים שלום איתנו, אבל אף פעם לא האמנתי לו. אחרי שהייתי כאן
בסוף השבוע, אני יודע שיש ישראלים שרוצים שלום ממש כמונו, וחלק אפילו יותר
מאיתנו!"
המדיניות הנוכחית של ישראל לא רק שאינה עובדת, יש לה גם השלכות שלישיות
והיא פסולה מבחינה מוסרית. עונש קולקטיבי נגד אוכלוסיה אזרחית לא ייצר
שותפים עתידיים לשלום. אם ברצוננו להחליש את החמאס, עלינו לסיים את המצור
הכלכלי. אם אנחנו רוצים לגרום לחמאס לפשוט את הרגל כלכלית, עלינו לפתוח את
המעברים למסחר - צעד זה יגרום להוצאת המנהרות משימוש. אם אנחנו רוצים ליצור
שותפים לשלום, עלינו לאפשר לאלפי אזרחי עזה לבוא ולפגוש ישראלים. אם אנחנו
רוצים לראות שינוי בעזה, עלינו לשנות את האופי בו אנחנו מתייחסים לעזה.
החמאס הוא האויב, לא אנשי עזה.
# # #
גרשון בסקין מנכ"ל שותף של איפקר"י – "המרכז הישראלי-פלסטיני למחקר ולמידע".
(www.ipcri.org). וחבר בהנהגת המפלגה הירוקה בישראל. מאמר זה הופץ על-ידי
שירות החדשות של קומון גראונד באישור הג'רוזלם פוסט.
מקור: הג'רוזלם פוסט. 22 בדצמבר 2009
www.jpost.com
הפרסום אושר על ידי בעלי הזכויות.