שירות החדשות "קומון גראונד-מזרח תיכון" - מזרח
תיכון
לקראת שלום: עבאס הוא שותף לשלום, אך האם נתניהו?
02 נובמבר 2009
ירושלים- נשיא הרשות הפלסטינית מוחמד עבאס
פרסם צו נשיאותי המורה לערוך את הבחירות בינואר. זאת לאחר החלטתו לחתום על
ההצעה המצרית לפיוס פנים-פלסטיני, תוך ידיעה כי החמאס יסרב לחתום על ההצעה.
עבאס הדגים מנהיגות נחושה. לאחר 20 שנה הוא כינס את ועידת הפתח, בעוד אפילו
ערפאת חשש שהועידה תפלג את התנועה ותהרוס את המאבק לשחרור לאומי. הועידה
הסתיימה עם אחדות יחסית סביב מנהיגותו של עבאס. למעט הפיאסקו- מנקודת מבט
פלסטינית- משיכת ד"ח גולדסטון מהדיון במועצת זכויות אדם ואזרח של האו"ם,
הפופולריות של עבאס גבוהה יותר משל כל מנהיג פלסטיני אחר.
עבאס אינו מנהיג עממי. הוא חסר כריזמה. הוא אינו מצטיין בעשיית נפשות ברחוב.
הוא אינו אוהב להיכנס לכפרים ולפגוש את האדם הפשוט. הוא אינו מחפש אחר
הזדמנויות להצטלם לעיתון, הזדמנויות שפוליטיקאים אחרים רודפים אחריהן. הוא
אינו אוהב להתראיין. הוא מרגיש נינוח יותר במטה שלו במתחם המוקטעה ברמאללה.
קרוב משפחה שלו סיפר לי שהוא מעדיף להעביר את זמנו החופשי בצפייה בסרטי
הטבע בערוץ הטלביזיה "נשיונל ג'אוגרפיק".
ישראלים- פוליטיקאים, עיתונאים ופרשנים לענייני המזרח- התיכון אוהבים לטעון
שעבאס חלש. הם טוענים שהשליטה שלו מוגבלת למטה שלו ברמאללה. העובדה שהם
מציגים כדי לתמוך בטיעוניהם היא הפסדו בעזה לחמאס. המסקנתם הברורה היא
שעדיין, בצד הפלסטיני, חסר שותף לשלום.
למעשה מדובר באותם האנשים שטענו כי לעולם לא היה לנו שותף אמיתי. הם
התלוננו שערפאת שיחק משחק כפול: עשיית שלום ביד אחת ותמיכה בטרור ביד האחרת.
כמו המטפורה של ערפאת עצמו: ענף הזית ביד אחת והרובה בשנייה. עוד הם אומרים
שלא יהיה שלום עד שהפלסטינים יונהגו על-ידי מדינאים ולא על-ידי מנהיגים
מהפכנים.
עבאס הוא מדינאי, אך מנהיגים ישראלים כמו אריאל שרון הגדירו אותו כ"אפרוח
ללא נוצות"- כנראה דימוי המתאר את חוסר יכולתו לעוף או לקבל את תמיכת עמו.
לאחר תיאור משפיל כזה, שרון סירב לנהל משא מתן עם עבאס. במקום זאת הוא קידם
נסיגה חד-צדדית. הנסיגה החד צדדית חיזקה את הטענות של חמאס כאילו הם אלה
שאילצו את ישראל לסגת מעזה. כך למעשה עודד שרון עוד יותר את ההצהרות
האנטי-ישראליות שהובילו לניצחון החמאס בבחירות הפלסטיניות.
מוחמד עבאס הוא מנהיג. מנהיג חזק. הוא ממשיך להוכיח זאת בדבריו ובמעשיו.
הוא מסור להנהגת עמו אל מדינה עצמאית, לשחרור ושלום. הוא התנגד להסלמה של
האינתיפאדה השנייה, והצהיר באומץ פוליטי רב בזמן הקמפיין הראשון שלו
לנשיאות בדצמבר 2004: "זה חשוב להרחיק את הנשק החם מההתקוממות מכיוון
שההתקוממות הינה זכות לגיטימית של העם להביע את התנגדותם לכיבוש באמצעים
עממים ואזרחיים. השימוש בנשק מזיק למאבק וחייב להיפסק."
ב- 8 לפברואר, פחות מחודש לאחר שנבחר לנשיאות אחרי מותו של ערפאת, הצהיר
עבאס על "מחויבותנו לעקרונות תהליך השלום, להחלטות שקבלו לגיטימציה
בינלאומית, להסכמים שנחתמו בין אש"ף לממשלת ישראל ולמפת הדרכים. אני מדגיש
את הלהט שלנו לכבד ולמלא את כל התחייבויותינו. לא נחמיץ אף הזדמנות למאמץ
להגן על הזדמנות חדשה זו לשלום, שהפכה אפשרית לנוכח מה שהוכרז פה היום."
ב-27 בנובמבר, בויעדת אנפוליס, אמר עבאס: "אני קורא לאזרחי מדינת ישראל,
ביום נפלא זה, אתם, שכנינו על פיסת אדמה קטנה זו, לא אתם ולא אנחנו מתחננים
אחד לשני לשלום. זהו האינטרס המשותף שלכם ושלנו. שלום וחופש הינם זכותנו,
כשם שבאותה מידה השלום והביטחון הם זכותכם וזכותנו."
ולאחרונה, מעל דוכן האו"ם ב-22 לספטמבר, אמר עבאס: "ברצוני להדגיש את
הדברים הבאים: כל ממשלה פלסטינית עתידית תכבד את ההתחייבויות הקודמות של
אש"ף ושל המועצה הלאומית הפלסטינית, כפי שנחתמו בהסכמים הקודמים, ובמיוחד
מכתבי ההכרה ההדדית מה- 9 לספטמבר 1993 בין שני האישים הדגולים המנוחים,
יאסר ערפאת ויצחק רבין. מכתבים אלו כוללים הכרה הדדית בין ישראל לאש"ף,
מגנים את האלימות ומאמצים את המשא-מתן כדרך להשגת פתרון קבע המבוסס על הקמת
מדינה פלסטינית לצידה של מדינת ישראל."
עבאס יישם כמעט את כל ההתחייבויות הפלסטיניות שניתנו במפת הדרכים (ישראל לא
יישמה ולו אחת). עבאס איחד את כוחות הביטחון והציבם תחת הפיקוד המלא של
הדרג הפוליטי הנשלט על-ידיו ועל-ידי ראש הממשלה סלאם פיאד. הוא פיטר מאות
קצינים שהביאו להסלמת האלימות בזמן האינתיפאדה. הוא עבד בצורה צמודה עם
הגנרל האמריקאי קית' דייטון באימון והדרכה של דור צעיר של אנשי ביטחון
מקצועיים. הוא שיקם את החוק והסדר בגדה המערבית.
עבאס פירק את התשתית של חמאס והג'יהאד האסלמי ברחבי הגדה המערבית. הוא סגר
מוסדות, ארגוני צדקה, בתי ספר ותאי- טרור של חמאס והג'יהאד האסלמי. הוא
החליף את אנשי החמאס והג'יהאד במסגדים ברחבי הגדה המערבית. הרשות הפלסטינית
ברשותו שולטת בתוכן הדרשות במסגדים. הוא הרחיק את התעמולה הבוטה נגד ישראל
מתחנת הטלביזיה הלאומית. הוא עצר מאות פעילי חמאס, היושבים כעת בבתי סוהר
של הרשות הפלסטינית. הוא סירב להיכנע ללחץ הציבורי שדחף אותו להתפייס עם
החמאס בכל מחיר.
עבאס הפגין את מנהיגותו פעמים רבות. הגיע העת להפסיק לטעון שהוא חלש. עבאס
הוא כנראה השותף הפלסטיני הטוב ביותר שיכלנו לקוות לו. לא, הוא אינו ציוני,
ולא, הוא לא יאמץ את עמדת ישראל במשא מתן. הוא יעמוד מאחורי החלטתו להביא
את דו"ח גולדסטון לדיון באומות המאוחדות, למרות הלחץ הישראלי.
עבאס הוא מנהיג פלסטיני, לא נציג של ישראל. הוא ידרוש זכויות פלסטיניות
בירושלים ולא יוותר על דיון בסוגיית הפליטים.
עבאס הוא שותף לשלום. אך האם בנימין נתניהו הוא כזה?
###
* גרשון בסקין מנכ"ל שותף של איפקר"י – "המרכז הישראלי-פלסטיני למחקר
ולמידע". (www.ipcri.org). מאמר זה הופץ על-ידי שירות החדשות של קומון
גראונד (CGNews) באישור הג'רוזלם פוסט.
מקור: הג'רוזלם פוסט, 26 באוקטובר 2009 www.jpost.com
הפרסום אושר על ידי בעלי הזכויות.