שירות החדשות "קומון גראונד-מזרח תיכון" - מזרח תיכון
 

14 דצמבר 2009

ירושלים- אף מדינה בעולם לא מכירה בבירה שלנו, ירושלים, כבירת ישראל. אפילו ארצות הברית הוסיפה את ההערה הבאה באתר מחלקת המדינה האמריקאית: ישראל הכריזה על ירושלים כבירתה ב- 1950. ארצות הברית, כפי שכמעט כל שאר המדינות, מיקמה את השגרירותה בתל אביב. החלטת מועצת הביטחון של האו"ם, החלטה מספר 478 מצהירה כי "חוק ירושלים" שנחקק ב- 1980, על פיו ירושלים הינה "בירתה הניצחית והבלתי מעורערת" של ישראל, הוא חוק חסר תוקף, ומדגישה כי הוא הפרה של החוק הבינלאומי.

האיחוד האירופי מתלבט בדעתו לגבי ירושלים. הוא התלבטות זו מייצגת היטב את המציאות בירושלים יותר ממה שהפוליטיקאים מעזים להודות. אחרי ששיקרו לציבור במשך 42 שנה כי ירושלים היא בירתה המאוחדת והנצחית של ישראל, הגיע הזמן להודות שיש שתי ערים בירושלים- ישראלית ופלסטינית. אפילו טדי קולק, ההורדוס של המאה ה20, הודה ב- 1988 כי "הדו קיום בירושלים מת." זוהי הייתה מכה קשה לאדם שהאמין כי הוא איחד את העיר.

מאז הקמת מדינת ישראל, ירושלים לא אוחדה מעולם. מ- 1949 ועד ל- 1967, העיר הייתה מחולקת על ידי חומה וגדרות תיל. מאז 1967 היא מחולקת פוליטית, תרבותית, אתנית ולאומית. אמנם נכון כי הסיפוח הישראלי המסיבי של הקרקע והבניינים של האזור שפעם נקרא מזרח ירושלים שינה את הגדרות החלוקה. כיום כאשר כמעט ישנו רוב יהודי במזרח ירושלים, החלוקה הגיאוגרפית אינה מקנה מושג מדויק של החלוקה. נכון יותר לדבר על ירושלים הישראלית וירושלים הפלסטינית.

בואו נודה בפני עצמנו, לא ממש אכפת לנו, הישראלים, מהאזורים הפלסטינים של העיר. אף כי הם נמצאים בשליטתנו 42 שנה, אנחנו לא מתייחסים אליהם כאל חלקים שווים של העיר. הם לא זוכים לאותם שירותים שזוכות להם השכונות הישראליות. מערכת החינוך בהם מפגרת, לא ממומנת מספיק, עמוסה ואינה מסוגלת למלא את הצרכים של התושבים. בנוסף, כיום, אחת השכונות הפלסטיניות של ירושלים, כאפר עקאב, ממוקמת מעבר לחומת ההפרדה מעבר למחסום קלנדיה.

עלינו לשאול את עצמינו בכנות: האם אנחנו באמת מעוניינים שמחנה הפליטים שועפת יהיה חלק מבירתה הנצחית והמאוחדת של מדינת ישראל? לפי מיטב ידיעתי אנחנו לא מצטטים "אם אשכח אום טובה, תישכח ימיני." או "על נהרות בבל שם ישבנו ובכינו בזוכרנו את ג'אבל מוכבר."

אנחנו לא אומרים "בשנה הבאה בוואלג'ה" ואנחנו לא מתפללים ל"שלום צור בחר". "למען בית חנינא אחשה".

באופן כלשהו מזל שהעיר כל כך מפולגת. מציאות זו הופכת את החלוקה הפוליטית לאפשרית. כחבר בועידת המומחים לענייני ירושלים שכינס ראש הממשלה דאז אהוד ברק לפני ועידת טאבה בינואר 2001, ישבתי עם שאר המומחים סביב תצלום אויר גדול. מתחנו קווי חלוקה של ריבונות, על בסיס מתווה קלינטון לירושלים. קלינטון הצהיר: מה שיהודי שייך לישראל ומה שערבי שייך לפלסטינים. ראש הממשלה הנחה אותנו לתכנן את האסטרטגיה של ישראל לעתיד ירושלים על בסיס עיקרון זה. נוכחנו שהדבר אפשרי.

כמובן, האיזור הרגיש ביותר בירושלים היא העיר העתיקה. שיטחה פחות מקילומטר רבוע והיא מורכבת מארבע רבעים- הרובע המוסלמי (הרובע הגדול ביותר), הרובע הנוצרי, הרובע הארמני והרובע היהודי. קיימים שני פיתרונות אפשריים לסוגיית העיר העתיקה: שלטון בינלאומי מיוחד שיגן ויבטיח את זכויותיהם ובטחונים של כל המתגוררים בין חומותיה או יישום המתווה של קלינטון לגביה, על פיו הפלסטינים יזכו בריבונות על הרובע המוסלמי, הנוצרי וכנראה גם הארמני ולישראל תהיה ריבונות על הרובע היהודי.

לב ליבה של ירושלים הוא הר הבית/ חארם אל-שאריף. עבור המוסלמים, זהו המקום השלישי בקדושתו. לכאן הביא אברהם את ישמעאל לקורבן (על פי המסורת שלהם) וכאן הנביא מוחמד עלה לשמים כדי לקבל את הקוראן. עבור המוסלמים, מצוות העלייה לרגל אינה שלמה עד לביקור בירושלים. כמובן אחרי הביקור במכה ומדינה.

עבור היהודים, זהו המקום הקדוש ביותר. בכל מקום בעולם, פונים היהודים לכיוון ירושלים בתפילה ובתוך ירושלים, הם מפנים את תפילותיהם להר הבית. על פי הלכה ותיקה ועל פי החלטות הרבנות הראשית והרבנים החרדים החשובים, אסור ליהודים לעלות להר הבית. הסיבה היא שאיננו יודעים את המקום המדויק של קודש הקודשים והרבנים רוצים למנוע מהמקום להיטמא.

מאז 1967, ישראל טענה לריבונות על הר הבית, אך בפעל הר הבית נמצא בשליטת הרשויות המוסלמיות. אפשר להפוך את הסטטוס קוו לריבונות מוסלמית בפועל. ומנקודת המבט היהודית, אפשר בקלות להגיד שכשיבוא המשיח אפשר יהיה לשנות את תנאי הריבונות (אם ככה אלוהים רוצה).

ההכרה כי ירושלים היא בעצם שתי ערים היא הצעד הראשון לשלום עם הפלסטינים והערבים. אסור להשאיר את הדיון על ירושלים לסוף התהליך. האירופאים צודקים- השלום מתחיל בירושלים. יש למוטט את החומות והגדרות שניבנו בעיר במהלך השנים. החומות היחידות שצריכות להישאר הן חומות העיר העתיקה.

ירושלים תהפוך למקום של בעל חשיבות בינלאומית- כשיהיו בעיר מעל 150 שגרירויות (שיוכלו לשרת שתי מדינות). כשתהיה עיר פתוחה, מודרנית, אקולוגית, כפי שערים בעלות חשיבות בינלאומית הינן. אז היא לא תהיה רק עיר השלום, היא תהיה גם עיר שנעים יותר לגור בה.

ההחלטה כי ירושלים תהיה בירתן של שתי מדינות אינה רק ישימה, זו גם הדרך היחידה שירושלים תוכר כבירת ישראל.

# # #

גרשון בסקין הוא מנכ"ל שותף למרכז הישראלי/ פלסטיני למחקר ומידע , www.ipcri.org, וחבר הנהגה של המפלגה הירוקה בישראל. מאמר זה מופץ על ידי שרות החדשות של קומון גראונד בהסכמת הג'רוזלם פוסט.

מקור: הג'רוזלם פוסט, 7 בדצמבר 2009
www.jpost.com
הפרסום אושר על ידי בעלי הזכויות.